בנק מרכנתיל דיסקונט סניף ראשי ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

לפני ערעור וערעור שכנגד על פסק דינה של כב' השופטת דר' איריס סורוקר מבית משפט השלום בראשון לציון מיום 10.7.12, בת.א. 4445/08 (סכום התביעה 73,500 ₪) ובת.א. 1057/09 (סכום התביעה 103,771 ₪) שאוחדו (להלן: "פסק הדין").

המשיבה 1 - מנורה מבטחים בע"מ (להלן: "המשיבה 1" או "חב' הביטוח") הגישה שתי תביעות כספיות נגד המערער - בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "המערער" או "הבנק") בטענה שבחשבונות שונים שהתנהלו אצל הבנק, הופקדו שיקים שנמשכו על ידי מנורה ושהיו למוטב בלבד, כאשר שמות הנפרעים על גבי השיקים, לא תאמו את שמות בעלי החשבון בהם הופקדו השיקים.

הבנק מצדו, הגיש הודעה צד ג' נגד בעלי החשבונות שאותרו על ידו, המשיבים 2-5 (להלן: "המשיבים 2-5" או "בעלי החשבונות" או "הצדדים השלישיים").

בית המשפט בפסק הדין קבע בין היתר, כי חב' הביטוח הרימה את הנטל והוכיחה, שנגרם לה נזק, כי במקרה זה נעשה מעשה מרמה ע"י סוכן הביטוח ולכן אין לראותו כשלוח של חב' הביטוח, וכי הבנק התרשל. למרות שנקבע כי הבנק התרשל נקבע בפסק הדין כי לחב' הביטוח אשם תורם בשיעור של 20% ולפיכך חויב הבנק לשלם לחב' הביטוח 80% מסכום כל שיק, והצדדים השלישיים -בעלי החשבונות, עקב רשלנותם או "עצימת עיניהם" חוייבו לשפות את הבנק ב-20% מסכום השיקים.

הבנק הגיש ערעור על החיוב שחוייב כלפי חב' הביטוח (ע"א 7443-09-12) ומשפ' זיידמן-המשיבים 4-5, הגישו ערעור על הקביעות שבפסק הדין ועל החיוב החלקי בו חוייבו בהודעת צד ג' (ע"א 11979-10-12). שני הערעורים אוחדו והם נשוא פסק דיני זה.

טיעוני המערער

שגה בית המשפט קמא:

כשקבע כי חב' הביטוח הוכיחה את המרמה ואת הנזק וכי עצם העובדה שהשיקים נפרעו על ידי מי שאינו המוטב, מלמדת על היווצרותו של נזק.

כשקבע כי הפוליסות בגינן הוצאו השיקים אכן בוטלו.

כשהתעלם מטענת הבנק בדבר הרחבת חזית על ידי חב' הביטוח, כי זו האחרונה, הקימה את הפוליסות מחדש.

כשקבע כי האשם התורם של חב' הביטוח לנזק מסתכם ב-20% בלבד, שכן אשמה של חברת הביטוח הוא אשם תורם מכריע המנתק את הקשר הסיבתי בין הטענות כלפי הבנק לבין הנזק הנטען.

כשפסק כי על הצדדים השלישיים לשפות את הבנק רק ב-20% מהסכומים בהם חויב הבנק.

בנוסף, בית המשפט קמא התעלם מטענת ההתיישנות והנזק הראייתי בתיק אזרחי 1057/09.

תשובת המשיבה 1 וטענות הערעור שכנגד – חב' הביטוח

חב' הביטוח משכה שיקים בלתי סחירים לפקודת מוטבים ספציפיים (בעלי פוליסות ביטוח), ועל אף זאת שהשיקים היו לפקודת המוטבים הספציפיים והיו בלתי סחירים, הם הופקדו בחשבונות צדדי ג' המתנהלים אצל המערער בבנק.

הבנק, תוך רשלנות חמורה, אפשר את הפקדת השיקים לחשבונות המשיבים בעלי החשבון ואפשר את משיכת סכומי השיקים על ידם.

בית המשפט קמא דחה את טענות הבנק וקיבל את טענות המערערת שכנגד, כי המרמה והנזק הוכחו.

בית המשפט קמא טעה כשייחס למערערת שכנגד אשם תורם בשיעור של 20%. כמו כן טעה בקביעתו כי נוכח התוצאה כל צד יישא בהוצאותיו.